הילדים שמגיעים לטיפול בקליניקה שלי מדהימים אחד אחד. אני לומדת מהם המון. הם מנומסים, מחייכים, רוצים לקבל עזרה. וגם ההורים כל כך רוצים שאעזור לילד, מוכנים להסיע אותו, לפנות את הזמן, לשלם כסף …

כמו שהבטחתי ממשיכה במתן טיפים שימושיים מול אתגרים יומיומיים עם ילדנו היקרים.

בפעם הקודמת התייחסנו לכאבי בטן,

הפעם אתייחס לשיעורי בית, למי מיועדים? להורה, לילד ?

להלן כמה טיפים שימושיים בהתמודדות מול האתגרים היומיים: (נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד)

שיעורי בית – מטלה להורה או לילד ?

חשוב לזכור שאנחנו הבוגרים, את בית הספר כבר סיימנו.
חשוב ללמד את הילד לקחת אחריות כבר מאמצע כתה א’ (לאחר שלמד קרוא וכתוב). אם נזכיר לו, נשב איתו ונענה על השאלות במקומו (ורק שיסיים כבר את השיעורים ואפשר יהיה להמשיך עם החוגים, חברים, קניות וכ’) ילמד ילדנו ששיעורי-הבית הנם מטלה משותפת.

אז מה עושים ?

קובעים שעה מוגדרת להכנת השיעורים, מניחים שעון מול עיניו (בכדי שלא יקום כל חמש דקות לראות מה השעה) ויוצאים מהחדר.

כמובן שחשוב תמיד להיות זמינים לענות על שאלותיו (לא על אלו שהמורה כתבה במחברת), לאפשר לו לקרוא לנו כשאינו מבין או בכדי להתייעץ ולהגיב בסבלנות.

לא לענות על השאלה במקומו, כן לעזור לו לחשוב, לתת דוגמאות מוכרות מחיי היומיום ולפתח שיחה. בסוף הוא כותב לבד. כן, צריך לא מעט אורך רוח.

חשוב לא לתחום את זמן השיעורים לפחות משעה. כמעט אף פעם זה לא מספיק!

שריינו שעה לפני שמגיע החבר או הולכים לחוג. כשהזמן קצר – נכנס לתמונה אלמנט הלחץ.

אתם נלחצים שיסיים בזמן, הילד פתאום מתרגז על משהו ומפסיק או צריך לבלות רבע שעה בנוחיות. המתח שלכם עובר אליו ובסופו של דבר אחד משניכם מאבד סבלנות וזה נגמר בצעקות או בבכי.

מזמינה אתכם לנסות בבית, אשמח לענות על שאלות.

בפעם הבאה על שעת ההשכבה וקשיי הרדמות, ממה נובעים ומה עושים . .