בחרתי לכתוב על נושא לא פשוט, אך בהחלט בר שינוי !

השמנת יתר הינה תופעה אשר הטיפול בה מורכב. על אחת כמה וכמה כשמדובר בילדים. אין תרופה שיכולה לעזור, אין קיצורי דרך. בכדי לשנות, יש צורך בשינוי הרגלי אכילה לכל המשפחה.

הורים רבים המחפשים פיתרון למצב, נוטים לקחת את הילדים למגוון מטפלים: דיאטניות, נטורופטים, הומיאופטים, רופאים שונים ועוד, כיד הדמיון הטובה. השאיפה היא שאחד המטפלים יעזור להם ל’תקן’ את הילד. אין כזה דבר. הילד שמן ?   דבר ראשון שחררו !

אין בכוונתי לעודד הזנחה, בפירוש לא. בהחלט יש לבדוק, להתייעץ עם אנשי מקצוע מוסמכים ולהיות עם ‘היד על הדופק’. אבל לעיתים קרובות מגוון הטיפולים וההתעסקויות הללו לא רק שאינם עוזרים לפתרון הבעיה, אלא מזיקים ומחמירים אותה. הדברים נכונים בעיקר כשמדובר בילדים צעירים.

ולכן אני ממליצה בחום- שחררו.

שחררו את הילד מהאחריות הכה גדולה שאתם מטילים עליו.

שחררו את הילד מרגשות אשם, מתחושת כישלון, מתחושת מחוייבות כלפיכם.

קחו את המושכות לידיכם !

תהיו אתם האחראים לשינוי. הכוונה אינה לשנות את הילד. עליכם לשנות את אורח החיים שלכם, את ההרגלים המשפחתיים. הפכו את הסביבה המשפחתית שלכם ממקדמת השמנה למקדמת בריאות.

להלן דוגמאות לעשרה שינויים מקדמי בריאות:

מה זו אכילה רגשית ?

אם אתם רואים שהילד משתעמם ומחפש תעסוקה במקרר, עצרו אותו. דברו עבורו את תחושותיו: ‘משעמם לך? בוא נרכיב יחד פאזל/ אולי תזמין חבר/ צא לסיבוב על האופניים/ קרא ספר’ וכו’. אכילה רגשית, רבים משורשיה נעוצים בילדות והיא דבר נורמלי בהחלט. לאוכל יש ‘כוחות מאגיים’: הוא משפר מצב רוח, מספק תעסוקה, הוא מקהה את הכאב. מי שלא יצא לו לחוות זאת- שייקום ! ההבדל הוא שאצל אכלנים רגשיים, הפניה לאוכל במצבים אלה (שעמום, פחד, כאב, כעס וגם אושר) היא דרך ההתמודדות העקרית עם אותם רגשות. בעוד שאצל האכלנים ה’נורמליים’ הפנייה לאוכל היא אחת הדרכים. קחו בחשבון שהילדים נמצאים בשלב של גיבוש האישיות, והם לומדים בעיקר מחיקוי. אבל זהו הזמן ללמד אותם, ששוקולד לא יעלים את הכאב ברגל, ושאם החברה לא הסכימה לשחק עם המתוק שלכם בגן, ארטיק לא ייגרום לתחושת הדחייה להיעלם.

חלוקת אחריות

אתם ההורים אחראים למבחר המזונות הקיים בבית. אתם האחראים לקביעת זמני ארוחות ומה לאכול בכל ארוחה, ועל ההחלטה, למשל, האם לצאת לאכול במסעדה או לא. אולם הילד הוא המחליט מה מבין המבחר הקיים לאכול וכמה. ואם בכלל. רק הילד עצמו יכול לדעת האם הוא רעב או שבע. האם טעים לו או לא. תנו לו את האחריות הזו, כבדו את החלטותיו ובכך תשדרו לו שאתם סומכים עליו, שהוא יעשה את ההחלטות הנכונות.

פעילות גופנית כערך עליון

חוגים זה חשוב, אך גם ‘סתם’ יציאה למגרש המשחקים היא מצויינת. מעבר ליתרונותיה הברורים מבחינה אירובית, רבים ייתרונותיה גם בחיזוק המוטוריקה הגסה, שיווי המשקל, חיזוק חגורת הכתפיים וכדומה. ברור שעם הילד הראשון יוצאים המון לגינה הציבורית. בעצם, לכל הגינות שבשכונה. ומה עם הילד השני? והשלישי? הורים רבים מוותרים על פעילות זו מכורך פעילות אחה”צ עניפה הכוללת לעיתים קרובות, הסעות. וכך הצעיר בילדים גם אינו פעיל, וגם מבלה את שעות אחה”צ בישיבה פאסיבית ברכב, בהמתנה בחוגי האחים הבוגרים יותר. חפשו גני משחקים
 אטרקטיביים באיזורכם, עודדו פעילות גופנית גם בשטח הבית. אם יש חצר וגם אם לא:  טרמפולינה קטנה עושה יופי של עבודה, משחק בסגנון WII , קינט או שטיח ריקודים מצויינים לא פחות. גם חבל קפיצה או סל קטן להשליך אליו כדור, באולינג (אפשר אפילו מאולתר) ואפילו מלחמת כריות. הכל רק לא לתת לילדים לבלות את רוב אחה”צ מול הטלוויזיה. רצוי שהפעילות תהיה כזו שמחזקת את הילד, כזו שהוא יפיק ממנה הנאה ויחוש הצלחה. 

צמצמו חטיפים

מדובר בנושא רגיש. אבל יש לי חדשות: ילדים יכולים לגדול מצויין בלעדיהם. למעשה, הם אפילו יגדלו בריאים יותר. הם אפילו לא ייפגעו רגשית. כן. העובדה שהבן שלי אוהב לקבץ נדבות ותמיד התפוצ’יפס של האחר יהיה עבורו טעים יותר, אינה סיבה מספקת להביא אחד בעצמי. ואל תבינו אותי לא נכון, אני לא בעד המנעות. רק בעד ההבנה, שבעצם מתן החטיף המעובד (העשיר כ”כ בשומן רווי וטרנס לפעמים, ובמלח או סוכר ובצבעי מאכל) אני ממש לא
מפנקת את הילד. פינוק אמיתי אמור לעשות טוב, לא להזיק ורובנו יודעים את זה. אז קחו 100 שניות ועשו ‘חושבים’ עם עצמכם: למה בעצם אתם משתפים פעולה ונותנים לזאטוטים בני שנתיים להסתובב עם שקית חטיפים מרשרשת בגודל שלהם ? אפשר לתת חטיפים, ארטיקים. גלידות ועוגיות.
הכל בעצם. אבל שימו לב לכמות ולתדירות בה הילדים שלכם אוכלים את הנ”ל. יש לא מעט ילדים שאוכלים כמות חטיפים שאוכל אדם מבוגר. לעיתים אותם ילדים יסבלו מעודף משקל. לעיתים הם יסבלו מחסרים תזונתיים שונים, מכיוון שצריכת החטיפים המרובה מגיעה על חשבון מגוון מזונות אחרים, בעלי ערך תזונתי רב. נתון חשוב הוא שצריכת כ- 100 קק”ל עודפות ביום (למשל: כוס מיץ, ארטיק שוקו וניל פשוט, 3/4 שקית במבה קטנה) , עלולה להסתכם בתוספת כ-5 ק”ג בשנה. חשבו איך זה נראה על ילד!

היו מודל לחיקוי  

הפחיתו בדיבורים והרבו במעשים. עשו אתם עצמכם את הדברים הנכונים. הקפידו לאכול ארוחות מסודרות, בישיבה, לא מול הטלוויזיה. עשו פעילות גופנית קבועה. הקפידו לאכול פירות וירקות. המעיטו באכילה מחוץ לבית. הקפידו על אווירה מקדמת בריאות פיזית ונפשית. הילדים יגדלו לתוך זה. אין צורך לשכנע ילד לאכול ירקות. אם הוא יראה את זה נעשה בבית כחלק משגרת החיים, יש סיכוי סביר שיעשה זאת גם. ואם הוא לא- אז הוא לא. לפחות תהיו בטוחים שאת הבסיס הנכון נתתם לו !

חזקו את דימוי הגוף של ילדיכם בפרט ואת דימוים העצמי בכלל

לעתים, כאשר מגדלים ילד שמן, המשקל שלו הולך ותופש מקום גדול מן הראוי. הכל סובב סביב הנושא: תשומת לב רבה למה שהילד אוכל, הערות, אפלייה בין המותר לילד השמן לעומת שאר המשפחה, קניית בגדים הופכת לנושא מורכב ועוד. עד כמה שההתעסקות הזו לא פשוטה עבורכם, לילד היא קשה שבעתיים. והמסר הוא שלילד יש בעיה, ואחת קשה. כזו שדורשת הערכות מוגברת והמון התעסקות.

ממליצה להתחיל בתצפית: שימו לב עד כמה אתם נותנים לנושא מקום במהלך היום. העבירו מסר שהמראה אינו הכל בחיים. המשקל הוא רק חלק מאישיותו של הילד. דאגו להאדיר את ייתרונותיו האחרים (ואני משוכנעת שקיימים הרבה כאלה), בין אם מדובר בכישרון ייחודי, בכישורים מסוימים, ביכולות, בתכונות או במעשים. גם אם לא יהיה רזה בקרוב (ואולי אף פעם לא) לפחות יהיה בריא בנפשו. בכל מקרה, אם יגיע לגיל מבוגר יותר עם עודף משקל ויחליט לעשות שינוי, תהיה לו נקודת מוצא טובה בהרבה וסיכויי הצלחה גדולים משמעותית.

לא לאפליות – כל בני הבית שווים  

הכללים הם אחידים לכל בני הבית. כאשר השיח הוא בנושא בריאות, מעדני חלב עם קצפת דוגמת מילקי אינם מעדן חלב מומלץ לאף אחד. גם לא דגני בוקר ממולאים בשוקולד/קרמל וכו’. וכולם אוכלים ליד השולחן ביחד ולא מול הטלוויזיה. אפילו אם יש במשפחה ילד שהוא מאד רזה ואוכל בקושי. גם ילדים רזים עלולים לפתח חסרים תזונתיים בעקבות תזונה לא מאוזנת, או בעיות בריאותיות כגון שומנים בדם, או השמנה בהמשך החיים. הקפידו על אחידות כללים לכל הילדים, בין אם הם שמנים ובין אם הם רזים.

אפשר לפנק לא דרך האוכל

ואם בפינוק עסקינו, נסו כמה שפחות לצור את הקשר בין אוכל ופינוק. בין אוכל כמפצה. בין אוכל ותעסוקה במצבי שעמום. לפנק את הילד ניתן גם בקריאת סיפור, בפעילות לא שגרתית משותפת, בסתם חיבוק ולחישה באוזן: “אתה הילד הכי מיוחד בעולם!”.

תרגלו דחיית סיפוקים

זו אחת ה’מתנות’ הגדולות ביותר אותה אתם יכולים להקנות לילדיכם. התמודדות עם תסכול. ילדים רבים בימינו אינם זקוקים כלל לדחיית הסיפוק. קצב החיים המהיר, כפי שהוא משתקף גם בתכניות הטלוויזיה, חושף למגוון גירויים עצום אשר מתחלף בתדירות גבוהה. ואם בעבר האחים היו צריכים לריב על ‘איזו תכנית לראות’, כיום יש לכל אחד מכשיר בחדר. זכותו של הילד לדרוש כל דבר. אולם זו חובתינו לבחור לאיזו בקשה להיעתר ואיזו לדחות.
ובדיוק כפי שייתכן ותדחו בקשה למשחק מחשב כלשהו, כך אתם יכולים לדחות בקשה לחטיף/ ליציאה למסעדה/ לקניית ארטיק בכל בילוי בבריכה וכדומה, כאשר אלה לא עולים בקנה אחד עם העקרונות שלכם. אל תהססו לתסכל את הילד באי הענות לדרישותיו, גם אם הדבר כרוך באי נעימות רגעית.

הורים יקרים  העזרו בהדרכה

להיות הורים לילד שמן היא משימה לא פשוטה. בין אם אתם עצמכם מתמודדים עם סוגיית המשקל, ובין אם אתם ‘רזים טבעית’. בין אם אתם רוצים למנוע מהילד חוויות קשות כפי שעברתם אתם, ובין אם אתם חושבים שהילד ‘סתם’ חסר משמעת עצמית. לעיתים קרובות הורים לילד שמן נמצאים תחת עין מאד ביקורתית של החברה. רגשות האשם הם עצומים. הקושי גדול והוא מקיף את כל תחומי החיים. הגישה שלכם לנושא היא המשפיעה על הילד. המסרים הגלויים והסמויים מועברים מכם אליו. כל הנ”ל עלולים לגרום לתגובות לא מקדמות ולסבל גדול לילד ולכם. בטיפול אישי או הדרכת הורים תוכלו ללמוד כיצד להגיב נכון מבלי להעביר לילד את תחושותיכם, ולקבל מענה למגוון שאלות אשר עולות בהתנהלות היומיומית: כיצד להתמודד באירועים, מה לעשות כאשר הילד מבקש תוספת, ועוד.

לסיכום

חשוב לזכור כי מדובר בילד, אשר נמצא בשלבי עיצוב הדימוי העצמי ודימוי הגוף שלו. ילד אשר יגדל עם דימוי גוף תקין, הסיכויים שלו לפתח הפרעת אכילה כלשהי בהמשך חייו נמוכים משמעותית. אנחנו חיים בתקופה מאד מאתגרת מבחינת החשיפה למגוון מאכלים עצום, אשר בחלקו הגדול עשיר באנרגיה ודל בערכו התזונתי, ומנגד מידת הפעילות היומית שלנו הולכת וקטנה. למבוגרים רבים קשה מאד להתמודד עם המציאות הזו, הדבר מורכב אף יותר לילדים. זהו תפקידנו כהורים להגן עליהם ולהקנות להם את ההרגלים הנכונים להמשך חייהם.

כותבת המאמר – ורד יפה חאיק, דיאטנית קלינית ופסיכודרמטיסטית. פרטי התקשרות: 052–3960128

בלוג: http://vered-diet.blogspot.com   

 

 להתייעצות טלפונית חינם או לקביעת פגישה חייג 052-2237103